הסוד מאחורי החלק התאב שלנו הוא היכולת להתחבר אל אנרגיית החיים שהיא הכוח המניע אותנו בתוך הקיום הנפרד ולהיות צינור שלה המקבל אותה מהקיום ומוציא אותה אל הקיום.
התאווה על אף שיש לה ייצוגים פיזיים שונים, היא בבסיסה צורך רוחני להמשיך להתקיים, היא בעצם הרצון לחיות (עליו דיברנו בקלף 5) כלומר הרצון להמשיך לקיים את הנפרדות, המשפט המאפיין ביותר את התאווה הוא "עוד זה לא מספיק" וזאת מאחר שכיצורים חיים השואפים לשרוד ולהמשיך להיות חיים כמה שיותר קיימת בנו כמיהה אינסופית לאנרגיית החיים.
נזירות מול קלף זה
מתוך פחד להתמכר לתאווה ולחיות חיים חסרי סיפוק של חיפוש תמידי אחר מה שימלא את הבור חסר התחתית הזה הנזירים לאיכות זו מחליטים לנסות להתעלות מעל הצרכים החייתיים שלהם ובכך להתנקות מהתאווה, רק שבתמורה להתנקות זו, אותם נזירים מאבדים את החיבור אל אנרגיית החיים שלהם משמע את הכוח המניע אותם לפעולה בתוך העולם החיצוני ממנו הם בורחים אל תוך עולמם הפנימי.
אם יבינו נזירים אלו שההתעלות מעל התאווה לא חייבת להגיע יחד עם ניתוק מאנרגיית החיים יוכלו נזירים לאיכות זו להיפתח לעולם החומר (עולם התשוקות) יחד עם ההתפתחות בעולמם הרוחני.
שחיתות מול קלף זה
המושחתים לקלף זה הם אלו שכל כך מכורים לאנרגיית החיים עד שהם מוכנים לאבד קשר עם המהות הפנימית שלהם על מנת להשיג עוד מהחיות הזו, ההתמכרות לאנרגיית החיים יוצרת פחד לאבד אותה מה שגורם למושחתים לחסום את הצינור שהם מלמטה ובכך הם רק בצימאון כלפי מעלה.
ההתמכרות לאנרגיית החיים היא בעצם ההתמכרות לסממנים הפיזיים שלה כגון; כסף, אוכל, מיניות, וכו'.
הנזירים שמפחדים להיות כמו המושחתים שחוסמים את צינורם מלמטה בעצם מחליטים לחסום את צינורם מלמעלה.
אם יבין המושחת לאיכות זו שהחיבור אל המהות הפנימית לא חייב לבוא על חשבון החיבור אל המעטפות החיצוניות יצליח להתחבר אל עולמו הפנימי מבלי לאבד את אנרגיית החיים והחיבור לעולם שבחוץ.