הסוד מאחורי החלק המשועמם שלנו הוא היכולת להתמסר לנוכחות בכל מצב.
קל יותר להיות נוכח כשיש משהו במציאות שמעסיק את המיינד שלנו, בין אם זה אקט פיזי ובין אם זה מחשבות.
ההתמסרות לשעמום היא זו שתאפשר לנו לפתוח דלת אל נוכחות שלא תלויה בדבר.
נזירות מול קלף זה
מפחד להתמסר לריקנות שבשעמום שמפספסים הנזירים לאיכות זו את הריקות שבנוכחות.
הנזירים לאיכות זו מפחדים הן מהשעמום והן מהיותם משעממים ולכן יהיה להם קשה להתמודד עם רגעי שקט ונם ינסו למלא כל רגע כזה בעשייה או בדיבור, גם אם אין עשייה או דיבור שנובעים מהם כרגע מה שיוצר מצב של חוסר אותנטיות.
שחיתוות מול קלף זה
אלו המושחתים לאיכות זו הם אלו המשקרים לעצמם כי התמסרו לריקות כשבעצם הם התמכרו לריקנות, אותן מושחתים ימצאו את עצמם בהתנגדות לנביעה הטבעית שמתוכם מתוך מחשבה מוטעית שהיא עוד ניסיון בריחה מהכלום.
אם יבינו המושחתים לאיכות זו איך להקשיב לעצמם באמתם יוכלו לפענח מתי התנועה שלהם היא בריחה מחוסר התנועה ומתי היא תנועה אוטנתית.