הסוד מאחורי החלק בנו הרוצה להיאחז בהכל הוא היכולת שלנו להתענג מהכל.
נזירות מול קלף זה
מפחד להפוך לאנשים הנאחזים במציאות שמקיפה אותם הנזיר מול קלף זה יעדיפו להתהלך בעולם ללא מגע במציאות או עם מגע מאוד רופף במציאות.
הנזירים לאיכות זו עלולים לשקר לעצמם שהם ניצחו את ההאחזות, שהם בשחרור.
אל מול השקר העצמי הזה יש משפט שאני אוהב שאומר;
"אדם לא יכול לשחרר את מה שהוא מעולם לא אחז בו".
הנזיר בעצם מנסה לעקוף את הכאב שבשחרור על ידי ההחלטה שלא להיאחז מראש ובכך הוא מפספס את המגע האינטימי והמענג עם המציאות.
אם יבין הנזיר לאיכות זו את המעקף שהוא עושה ויעשה תהליך של מפגש ישיר עם כאב השחרור יוכל להרוויח את מתנת ההתענגות.
שחיתות מול קלף זה
המושחתים לקלף זה הם אנשים שמפחדים לפגוש את המציאות באופן מלא משום שחלקה מענגת אותם וחלקה מכאיבה להם, על כן הם מפתחים היאחזות במה שהם מוצאים בו עונג בכדי לברוח ממה שהם מוצאים בו כאב.
בגלל הפחד לשחרר מעדיפים המוחשתים להיאחז בכל כוחם ובכך בלי להבין זאת הם גוזרים על עצמם את סיומו של העונג ואת תחילתו של כאב ההיאחזות שאותו הם מוכנים לסבול כי הוא המחיר לעונג לו הם שואפים.
אם יבין המושחת לאיכות זו מתי העת לאחוז ומתי העת לשחרר ויהיה מוכן להתמודד עם כאב השחרור, הוא ירוויח את היכולת להתענג מכלל המציאות ולא רק מהדברים בהם נאחז.