תפסיקו לרצות יא בני זונות/ הכעס של אור חי
מה שנעים ברחם..זה שיש לו גבולות.אז תפסיקו!תפסיקו לרצות אותי יא בני זונות!
שימו לי גבולות.. תתנו לי.. תאפשרו לי.. להתמוסס לתוכם..
כי שאתם מרצים אותי
כשאני מפחד שאתם עלולים לרצות אותי
אני מתחיל לשים לעצמי גבולות של פחד
ואוי!כמה זה כואב!
כמה דומים אך שונים הם הכלא והרחם..
כמה בריחה מהכלא ככה כמיהה אל הרחם,
אל המקום שיציב לי גבולות באהבה וישחרר אותי מאזיקי הפחד שלי ששמתי על עצמי..
הפחד שהאש שלי תשרוף, תהרוג, תחסל, תשמיד,
אני מבטיח!אני מבטיח.. שכל שאני רוצה הוא מדורה יותר גדולה להיות בה, אין לי כוונה להשתלט על כל היער ולשרוף את כל הבא ליד, אני רק רוצה מדורה גדולה יותר להיות בה אז למען השם! שימו לי את הגבולות שלכם, עם אהבה, לא עם פחד, מזה יש לי מספיק ואותו אני מתחיל לשחרר, בעוצמה ובלי להתנצל!
אז כדאי לכם להציב לי גבולות יא בני זונות!כדאי לכם מאוד אחרת זה יכאב לכם ובכך יכאב גם לי ונמאס לי שכואב לי ככה אז תפסיקו לרצות אותי יא בני זונות!תפסיקו לרצות את הדמות שאתם רוצים להיות, זה לא עושה טוב לאף אחד זה רק כואב.. ואת זה האש שלי תשרוף,באהבה,את הפחד,שמא מה שאנחנו ברגע זה לא מספיק או יותר מידי.
אין לא מספיק! אין יותר מידי!
יש רק מדויק..
פשוט צריך לתקשר את מה שמדוייק ממכם כרגע, כוס אמק!
פאקינג להסכים למה שחי בי!
ריצוי זה לא נתינה, הוא כלא הוא לא רחם.. תנו לי רחם בבקשה!
מאסתי מלרצות
את עונשי בתוך כלא הריצוי
תעזרו לי לעזור לכם לעזור לי וכך עד אינסוף של עזרה.
פשוט בואו נחייה את מה שקיים בנו עכשיו
בלי פחד שהוא יותר מידי או לא מתאים או לא מספיק
וכך נוכל כולנו להיות הרבה יותר גדולים.
קרובים ורחוקים בדיוק במידת גבולותינו האמיתיים.
ובסיכום קצר ממני על הקלף הזה.
כשאני נותן אני נותן רק ממה שיש לי.
ריצוי זאת הלוואה מהבנק הפנימי שלי. הלוואה שלטווח המיידי מאפשרת לי לתת אבל אז יוצרת חוב. וכל מי שהיה אי פעם בחוב לבנק יודע שזה סיוט. ריצוי זאת בעצם לקיחה בדמות נתינה. תפסיקו לרצות 
