חופש.
כולנו רוצים חופש.
לפחות אני רוצה חופש, אולי אני משליך חחח
וזה מעניין, הרצון הזה לחופש, הוא יכול לבוא בכל מיני צורות, חופש במובן של חופשה, או חופש במובן של תחושת חופש בתוך הזוגיות, או חופש במובן של היכולת לעשות מה שבא לי.
רוב האנשים שרוצים להרגיש חופשיים מדמיינים לעצמם חיים מסויימים בהם הם ירגישו כך, מעיין סט תנאים שאם הוא יקרה תחושת החופש תתקיים בהם.
תנאים.
לא מילה שמתקשרת לחופש נכון?
אפילו מרגישה מילה מגבילה מאוד.
מוזר..
אז למה אנחנו שמים תנאים למתי אנחנו יכולים להרגיש חופשיים ומתי לא?
זה בדיוק הצל של החופש והוא בריחה.
בריחה, אם משתמשים בה נכון, היא כלי חזק מאוד ברשותנו, הרצון לברוח מהמציאות הקיימת כרגע הוא המצפן שלנו לכך שאנו לא מקיימים את הרצון האמיתי שלנו, העניין הוא שהמחשבה הקלה היא שפשוט צריך לשנות את המציאות הקיימת למציאות אחרת, שם התחושה המציקה הזו של הרצון לברוח לא תתקיים יותר.
וסביר שהיא באמת לא תתקיים לתקופה מסויימת, אבל ברגע שההתרגשות מהשינוי תחלוף, שוב פעם תחושת הבריחה תגיע, אלא אם כן הצלחנו לעשות שינוי פנימי.
אז איך עובדים עם החופש בלי לעבוד את הבריחה?
מסכימים לשגרה.
ההסמכה לשגרה היא שתאפשר לנו למצוא תחושת חופש פנימית, כזו שתלווה אותנו גם בתנאים החיצוניים האינטואיטיבים שלנו לחופש וגם כשלא.
בריחה היא הניסיון למצוא חופש בחוץ, העניין הוא שבריחה לוקחת אותנו משגרה אחת לשגרה אחרת, ככל שנשאב אל הבריחה יותר כך היא תהפוך להיות יותר מהשגרה שלנו ובריחה לא יכולה להיות חלק משגרה, לכן ברגע שאנחנו הופכים משהו שהיה בריחה לשגרה אנחנו נקבל צורך להגדלת מינון הצריכה של המשהו הזה או הוספה של משהו חדש שאיננו השגרה כרגע, מה ששוב יאפשר לנו בריחה.
אין כל רע לייחל לשינוי המציאות שלנו, העניין הוא ששינוי חיצוני שלה יביא אותנו לאותו המקום שוב ושוב רק במעטפת אחרת, זה למה אנשים נגיד כל כך אוהבים חופשות, זה שיש להן תאריך סיום לא מאפשר להם להפוך לשגרה וכך הם יוצרים תחושת חופש זמנית אבל על מנת ליצור שינוי אמיתי במציאות שלנו עלינו לגדול מהאדם שאנחנו היום אל האדם שמגיע לנו להיות, זה המרגיש חופשי בתוך גם בשגרה שלו.
ופה יכולה להיות מלכודת.
המחשבה שתחושת הבריחה היא רעה ושלא צריך להקשיב לה ושצריך להתמיד עם השגרה הקיימת וכך ניפול לצל אחר שכבר דובר בעבר והוא הצל של התמדה שנקרא שיעבוד.
תחושת הבריחה, כמו שנכתב למעלה, היא מצפן חשוב לצורך שלנו בגדילה פנימית, ולפעמים על מנת שנצליח לגדול פנימית עלינו לברוח מכל מה שעוטף אותנו כרגע ולגלות את עצמינו בלי כל זה, הדגש פה הוא שאם לא נעשה עבודה פנימית אלא רק נבחר משגרה אחת לשגרה שניה, הרצון לברוח תמיד יחזור כרמז לצורך בעבודה הפנימית.
כשהקלף הזה יוצא בקריאה הדבר הראשון שהוא בא להגיד לנו זה שאנחנו צריכים לשים לב שהאזיקים שאנחנו מרגישים על הידיים הם פנימיים ולא חיצוניים.
הוא עלול לצאת מול אדם המפחד מהצל של הבריחה ובכך מונע מעצמו להרגיש את המצפן שיוביל אותו לחופש שלו, והוא עלול לצאת מול אדם שהצורך שלו בחופש חזק מאוד וגורם לו כל הזמן לברוח ולא להצליח להתייחב למשהו.
לשניהם, כל אחד בצורתו, הקלף בא לבשר שהגיע הזמן להתבונן רגע פנימה ולגלות לאיזו מציאות פנימית המצפן הזה מכוון.
